ההתחלה הרכה, שפתיים נפגשות, נוגעות לא נוגעות, ועוד מגע קצת יותר קרוב....ואז הרגש הזה בכל הגוף של רעד ורטט....
ואז השפתיים נפתחות קצת, חום השפתיים...הדופק מואץ, ואז מגיע הרגע המטריף הזה שבו הנשיקה הופכת לתשוקה- הנשימות הכבדות, ההתנשפויות הבלתי נמנעות.......למרות שצריך לשמור על השקט...(בכל זאת - מקום עבודה ורק שנינו שם....חוששים שמא מישהו יגיע ויגלה את תאוותינו....)
הלשון החלקה הזו שמגיעה לתוכי, ואני מרגישה כאילו חדר אלי אל נבכי נשמתי, אל החלק הכי אינטימי בגופי וכל זה רק מהנשיקה - המחשבה על מה היה קורה אילו זה לא היה נגמר רק בנשיקה.....והידיים האלו, שמלטפות ונוגעות ומגיעות לכל המקומות שרצית שייגע בהם.....ואת רק רוצה שהוא יתלוש מעליך את הבגדים ו...........
הזמן עובר ומתחיל להיות קצת מאוחר ואנשים אמורים להגיע למשרד ואנחנו מפסיקים למרות שלא רוצים להפסיק לעולם.....
וכל היום אני משחזרת את הרגע מלא התשוקה הזה ועוברים בי גלי חום כאלו שלא היו מביישים את כל הנשים בגיל העמידה שלהן יש גלי חום רק בגלל גיל המעבר ולא בגלל התשוקה שבגופן....
והיום עובר ומגיעה השעה ללכת הבייתה ואני ממש לא רוצה ללכת......רוצה להמשיך לשבת במשרד, להביט בו......כשהוא יושב מרוכז בעבודה פניו הופכות לאדומות מעט - מאוד מושך ויפה ואני נהנית מאותם רגעים, רוצה להמשיך לצחוק מבדיחותיו, כשהוא נכנס אנחנו מחליפים מבטים חודרים מלאי תשוקה, מגניבים גם חיוך קטן...והכל כל כך הזוי כי בעצם....כמעט אף אחד לא אוהב להיות במקום עבודתו, כמעט כולם רוצים שיגיע סוף היום על מנת שייסעו הבייתה למשפחה, לילדים.... וזה לא שאני לא אוהבת את ילדיי או את בעלי......אבל כרגע, בשעות הבוקר אני נהנית ממשהו יותר מרגש, יותר מעניין, מקבלת תשומת לב שונה ממה שיש בבית.....ונהנית מכל רגע......נהנית ממנו.....
;){kind=link}