אני לא יודעת האם התאהבתי או התרגלתי אבל בכל פעם שאתה כאן אני מרגישה נוח, הכי מאושרת, הכי מחייכת, הכי הכי...
וכעת, כשאני מרגישה את האיום הזה.....אני מתחילה לרעוד, מתחילה להרגיש את הדמעות בגרוני, כל כך רוצה לנצל כל שנייה איתך, אתה כל כך חושש לפעמים שמישהו יבוא בזמן ה......ובגלל זה אני מרגישה שאנחנו מחמיצים המון הזדמנויות ליהנות אחד מהשני.
היום יצאת בסביות 15:00 ועד עכשו - 17:00 לא חזרת ורק המחשבה שאלך ולא אומר לך ביי הורסת אותי....
פוחדת שמחר תבשר לי את הבשורה שאמורה להיות רעה עבורי וטובה עבורך כי אתה בעצם ממש לא מרגיש טוב בעבודה, מרגיש שלא ממצה את הפוטנציאל שטמון בך...ואני לוקחת את זה למקום אחר - לא טוב לך איתי כאן?........
עכשו אני הולכת ולא אראה אותך עד מחר ותמיד אמרתי לעצמי שלא ארשה להיות תלויה בך או לתת לרגשות שלי לשלוט בי...אבל עדיין יש כאב בחזה....כזה שמזכיר שבכל זאת יש לי משהו כלפיך - משהו חזק ועמוק......שיהיה קשה להתגבר עליו אם תעזוב......
יואו - רק שלא תעזוב כי הלב שלי לא יעמוד בזה.....
;){kind=link}